פסק-דין בתיק ב"ל 237-10-10

1.         ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 7.6.10 (להלן - הועדה).

2.         הועדה התכנסה בעקבות הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתייחס לתלונותיו בתחום האורתופדי ולחווה"ד של ד"ר סמט וכן תשקול האם יש מקום להעניק נכות גבוהה יותר בתחום הנפשי בשים לב לכך כי מהמסמכים הרפואיים של פרופ' לבקוביץ' מצויין כי סובל גם מדיכאון." (בל 2527/09, פסק דין מיום 14.2.10. להלן - פסק הדין).

3.         לטענת המערער, היה על הועדה לקבוע נכות נפשית גבוהה יותר אם קיבלה את טענתו כי הוא סובל מדכאון, בנוסף לחרדות שבגינן נקבעה נכות נפשית, טרם מתן פסק הדין. המערער הוסיף שלא יתכן שהנכות הנפשית בגין חרדות בלבד תהא זהה לנכות הנפשית בגין חרדות ודיכאון.

4.         המשיב טען שהועדה מילאה אחר פסק הדין ונימקה את החלטתה וכי טענות המערער הן בנושא רפואי הנתון לשיקול דעת הועדה.

5.         לאחר עיון בפרוטוקול הועדה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן הנימוקים למסקנה זו -

א.         הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין בשלושה מועדים שונים. בישיבה הראשונה, הועדה התכנסה ללא נוכחות המערער, עיינה בפסק הדין ודנה בשני הנושאים הרפואיים - נפשי ואורטופדי. בתחום הנפשי נרשמו הדברים הבאים -

                        "במכתבו של פרופ' לבקוביץ' (בעת ההיא 7.9.08 עדיין חתם כד"ר לבקוביץ') מאובחן התובע כסובל מהפרעת חרדה. כן מצויין ששנה קודם לכן פנה אליו התובע לטיפול בשל דיכאון. בבדיקת הועדה  25.9.08 צויין כי '...האנמנזה והתמונה הקלינית הנוכחית תואמים להפרעה אפקטיבית עם התקפי חרדה כפי שעולה גם מבדיקותיו של הפסיכיאטר ד"ר לבקוביץ...' הפרעה אפקטיבית פירושה: הפרעה של מצב הרוח, במקרה זה: דיכאון."

הועדה לא סיכמה את הדיון, מאחר שביקשה לזמן את המערער לבדיקה בתחום האורטופדי ולהמציא צילום רנטגן. בשתי הישיבות הבאות הועדה דנה רק בנושא האורטופדי, שאינו עומד לדיון בערעור.

                        בעמוד האחרון של פרוטוקול הועדה מיום 7.6.10, הועדה הותירה את הנכות הנפשית בשיעור של 20%, אך בפירוט הליקוי הרפואי ציינה את המלל: "התקפי פניקה +דיכאון".

ב.         על פי הדין, החלטת הועדה בדבר קביעת גובה נכות היא החלטה רפואית שבית הדין לא יתערב בה (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.6.06)). עוד נקבע כי כאשר החלטת הועדה מנומקת באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה, היא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה (דב"ע לה/ 01-129 שריקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).

ג.          מהפרוטוקול עולה כי הועדה קיבלה את קביעתו של פרופ' לבקוביץ', לפיה המערער סובל מדיכאון ומהתקפי חרדה. הועדה אף הסבירה שגם בהחלטה שקדמה לפסק הדין, קיבלה את ממצאיו. הועדה הוסיפה והסבירה כי הקביעה לפיה המערער סובל מ"הפרעה אפקטיבית עם התקפי חרדה", המופיעה בפרוטוקול הישיבה מיום 25.9.08 (טרם מתן פסק הדין), משמעה דיכאון עם התקפי חרדה. בכך יש אף להסביר את השינוי בתיאור המילולי של הליקוי (בעמוד האחרון של פרוטוקול הועדה), מ"התקפי פאניקה" ל - "התקפי חרדה + דכאון".

ד.         משהועדה פעלה על פי הנחיות פסק הדין, נימקה את החלטתה באופן נהיר המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה, לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

6.         על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום,  כב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: